תנ"ך על הפרק - בראשית מ - אבי עזר

תנ"ך על הפרק

בראשית מ

40 / 929
היום

הפרק

יוסף, שר האופים ושר הטבחים

וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה חָֽטְא֛וּ מַשְׁקֵ֥ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֖יִם וְהָאֹפֶ֑ה לַאֲדֹנֵיהֶ֖ם לְמֶ֥לֶךְ מִצְרָֽיִם׃וַיִּקְצֹ֣ף פַּרְעֹ֔ה עַ֖ל שְׁנֵ֣י סָרִיסָ֑יו עַ֚ל שַׂ֣ר הַמַּשְׁקִ֔ים וְעַ֖ל שַׂ֥ר הָאוֹפִֽים׃וַיִּתֵּ֨ן אֹתָ֜ם בְּמִשְׁמַ֗ר בֵּ֛ית שַׂ֥ר הַטַבָּחִ֖ים אֶל־בֵּ֣ית הַסֹּ֑הַר מְק֕וֹם אֲשֶׁ֥ר יוֹסֵ֖ף אָס֥וּר שָֽׁם׃וַ֠יִּפְקֹד שַׂ֣ר הַטַּבָּחִ֧ים אֶת־יוֹסֵ֛ף אִתָּ֖ם וַיְשָׁ֣רֶת אֹתָ֑ם וַיִּהְי֥וּ יָמִ֖ים בְּמִשְׁמָֽר׃וַיַּֽחַלְמוּ֩ חֲל֨וֹם שְׁנֵיהֶ֜ם אִ֤ישׁ חֲלֹמוֹ֙ בְּלַ֣יְלָה אֶחָ֔ד אִ֖ישׁ כְּפִתְר֣וֹן חֲלֹמ֑וֹ הַמַּשְׁקֶ֣ה וְהָאֹפֶ֗ה אֲשֶׁר֙ לְמֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר אֲסוּרִ֖ים בְּבֵ֥ית הַסֹּֽהַר׃וַיָּבֹ֧א אֲלֵיהֶ֛ם יוֹסֵ֖ף בַּבֹּ֑קֶר וַיַּ֣רְא אֹתָ֔ם וְהִנָּ֖ם זֹעֲפִֽים׃וַיִּשְׁאַ֞ל אֶת־סְרִיסֵ֣י פַרְעֹ֗ה אֲשֶׁ֨ר אִתּ֧וֹ בְמִשְׁמַ֛ר בֵּ֥ית אֲדֹנָ֖יו לֵאמֹ֑ר מַדּ֛וּעַ פְּנֵיכֶ֥ם רָעִ֖ים הַיּֽוֹם׃וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֔יו חֲל֣וֹם חָלַ֔מְנוּ וּפֹתֵ֖ר אֵ֣ין אֹת֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם יוֹסֵ֗ף הֲל֤וֹא לֵֽאלֹהִים֙ פִּתְרֹנִ֔ים סַפְּרוּ־נָ֖א לִֽי׃וַיְסַפֵּ֧ר שַֽׂר־הַמַּשְׁקִ֛ים אֶת־חֲלֹמ֖וֹ לְיוֹסֵ֑ף וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ בַּחֲלוֹמִ֕י וְהִנֵּה־גֶ֖פֶן לְפָנָֽי׃וּבַגֶּ֖פֶן שְׁלֹשָׁ֣ה שָׂרִיגִ֑ם וְהִ֤יא כְפֹרַ֙חַת֙ עָלְתָ֣ה נִצָּ֔הּ הִבְשִׁ֥ילוּ אַשְׁכְּלֹתֶ֖יהָ עֲנָבִֽים׃וְכ֥וֹס פַּרְעֹ֖ה בְּיָדִ֑י וָאֶקַּ֣ח אֶת־הָֽעֲנָבִ֗ים וָֽאֶשְׂחַ֤ט אֹתָם֙ אֶל־כּ֣וֹס פַּרְעֹ֔ה וָאֶתֵּ֥ן אֶת־הַכּ֖וֹס עַל־כַּ֥ף פַּרְעֹֽה׃וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ יוֹסֵ֔ף זֶ֖ה פִּתְרֹנ֑וֹ שְׁלֹ֙שֶׁת֙ הַשָּׂ֣רִגִ֔ים שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִ֖ים הֵֽם׃בְּע֣וֹד ׀ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֗ים יִשָּׂ֤א פַרְעֹה֙ אֶת־רֹאשֶׁ֔ךָ וַהֲשִֽׁיבְךָ֖ עַל־כַּנֶּ֑ךָ וְנָתַתָּ֤ כוֹס־פַּרְעֹה֙ בְּיָד֔וֹ כַּמִּשְׁפָּט֙ הָֽרִאשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר הָיִ֖יתָ מַשְׁקֵֽהוּ׃כִּ֧י אִם־זְכַרְתַּ֣נִי אִתְּךָ֗ כַּאֲשֶׁר֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְעָשִֽׂיתָ־נָּ֥א עִמָּדִ֖י חָ֑סֶד וְהִזְכַּרְתַּ֙נִי֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה וְהוֹצֵאתַ֖נִי מִן־הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃כִּֽי־גֻנֹּ֣ב גֻּנַּ֔בְתִּי מֵאֶ֖רֶץ הָעִבְרִ֑ים וְגַם־פֹּה֙ לֹא־עָשִׂ֣יתִֽי מְא֔וּמָה כִּֽי־שָׂמ֥וּ אֹתִ֖י בַּבּֽוֹר׃וַיַּ֥רְא שַׂר־הָאֹפִ֖ים כִּ֣י ט֣וֹב פָּתָ֑ר וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף אַף־אֲנִי֙ בַּחֲלוֹמִ֔י וְהִנֵּ֗ה שְׁלֹשָׁ֛ה סַלֵּ֥י חֹרִ֖י עַל־רֹאשִֽׁי׃וּבַסַּ֣ל הָֽעֶלְי֔וֹן מִכֹּ֛ל מַאֲכַ֥ל פַּרְעֹ֖ה מַעֲשֵׂ֣ה אֹפֶ֑ה וְהָע֗וֹף אֹכֵ֥ל אֹתָ֛ם מִן־הַסַּ֖ל מֵעַ֥ל רֹאשִֽׁי׃וַיַּ֤עַן יוֹסֵף֙ וַיֹּ֔אמֶר זֶ֖ה פִּתְרֹנ֑וֹ שְׁלֹ֙שֶׁת֙ הַסַּלִּ֔ים שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִ֖ים הֵֽם׃בְּע֣וֹד ׀ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֗ים יִשָּׂ֨א פַרְעֹ֤ה אֶת־רֹֽאשְׁךָ֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְתָלָ֥ה אוֹתְךָ֖ עַל־עֵ֑ץ וְאָכַ֥ל הָע֛וֹף אֶת־בְּשָׂרְךָ֖ מֵעָלֶֽיךָ׃וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י י֚וֹם הֻלֶּ֣דֶת אֶת־פַּרְעֹ֔ה וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁתֶּ֖ה לְכָל־עֲבָדָ֑יו וַיִּשָּׂ֞א אֶת־רֹ֣אשׁ ׀ שַׂ֣ר הַמַּשְׁקִ֗ים וְאֶת־רֹ֛אשׁ שַׂ֥ר הָאֹפִ֖ים בְּת֥וֹךְ עֲבָדָֽיו׃וַיָּ֛שֶׁב אֶת־שַׂ֥ר הַמַּשְׁקִ֖ים עַל־מַשְׁקֵ֑הוּ וַיִּתֵּ֥ן הַכּ֖וֹס עַל־כַּ֥ף פַּרְעֹֽה׃וְאֵ֛ת שַׂ֥ר הָאֹפִ֖ים תָּלָ֑ה כַּאֲשֶׁ֥ר פָּתַ֛ר לָהֶ֖ם יוֹסֵֽף׃וְלֹֽא־זָכַ֧ר שַֽׂר־הַמַּשְׁקִ֛ים אֶת־יוֹסֵ֖ף וַיִּשְׁכָּחֵֽהוּ׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
בעבור שלא ישתנו סמך סריסיו וכו'. יסוד מסוד משקל שפ"א הפעל בקמץ בעצם. ואינו לתשלום הדגש. כמו נדיב צמיד פתיל. נשתנו בסמיכות וברבים. כמו נדיבי נדיבים צמידים. אבל הקמץ שהוא לתשלום הדגש. כמו פריץ סריס לא נשתנו לעולם בסמיכות וברבוים. ועתה תבין דברי הרב:ויפקוד שר הטבחים וכו'. דעת המדקדק שתיבת ויפקוד יש לו הוראת זכירה. כי שר הטבחים אשר יושב ראשונה בכל דת ומשפט זכר על ידי מעשה שני סריסים את מעשה יוסף שמרד גם כן באדוניו. ויצא הדת לישב בביתו בבור והוא המשמר. ולהטעם כי יוסף הובא בבית אסור הסריסים ויפה השיג הרב עליו. מטעם שמשמע בקרא שיוסף היה עבד בבית שר הטבחים. וגם הסריסים יושבים שם מקדם. ומלת ויפקוד הוא מלשון מנוי ושררה לשרת לפני הסריסים האלה. כי חשובים המה בבית פרעה. או לשון צווי:ואשחט אותם. כמו שוחטי הילדים. דעת הרב שתיבת שחיטה הוא שם המושאל לענבים. כמו שהושאל לילדים. כי ספיר גזרתה בנויה על בקר וצאן. וכיון שהושאל לענבים שם בישול. הושאל גם כן עליה שם שחיטה. או אפשר דדעת הרב במלת ואשחט מלשון סחיטה. וכן שוחטי הילדים לפי דעת חכמינו זכרונם לברכה. המפרשים חפרו בעמק לפרש דברי הרב בדרכים רחוקים. והנראה לעניות דעתי כתבתי:יש שואלים מאין ידע יוסף וכו'. כמדומה לי אשר השומע קושיא זאת ושותק. לא יקבל שכר על שתיקותו. כי אלהים אשר הוא פלח ליה בתדירא. הוא גלה לו רזא דנא. הלא לאלהים פתרונים. ומנא ידע רב נחמן חולי מחזיק בפלך המבואר בסנהדרין מ"ח אב"א סוד ה' ליראיו וכו'. ואמת מרוב פשיטתו לא כתב תשובתו בחבורו. מה השיב לשואלים לו:ישא פרעה את וגו'. דהיינו ימנה ויספור אותו בתוך שאר משרתיו החשובים. וכן משמש המקרא בסיפור בני אדם בלשון נשיאות בכל מקום. ולדעתי אפשר לפרש כן פסוק ויהי מתיו מספר. ודלא כפירש הרב שם:ואחר כל חלום במקרא מלת והנה וכו'. ואף כי מלת הנה בכל מקום התחלות הענין. כמו שכתבו הרב בהרבה מקומות. אולם אם כן הוא הוי למכתב הנה בחלומי. וכיון שנכתב בחלומי והנה לכן מפרש הרב דמשמש כאלו. וכמו מלת כעין בלשון הגמרא. ובלשון המקרא כעין הבדולח. כמו שכתב אהל יוסף הרואה בחלום אינו רואה ממש. אלא דומה לו כאלו רואה. ומצאתי ראיה בספר מאזנים. שכתב טעם על שנאמר בשיר השירים אם תמצאו את דודי. ולא נאמר אם תמצאון. ואמר אולי עשה זה שלמה. בעבור שהוא משל. ואינם בנות ממש:ולא זכר שר המשקים וגו'. דקשה לרב איך שייך מלת את בפועל עומד. לכן מפרש לא הזכיר בפה של פרעה והוא יוצא. כמו זכר את ושתי. בית הסוהר. הוראת השם לדעתי הוא לשון הקודש. כמו שדרך אגן הסהר. ונאמר כן על דבר המקיף ובחרו שם זה על השבי. שאי אפשר להמלט ממנה שמוקף מכל צד. ואשר כתב הרב בעבור שפירש אחריו וגו'. לא להודיע לנו הוראת שם בית הסוהר. רק להודיע לנו שנגע הדבר אל דתי המלך. ולא עשה כן מלבו להושיבו אצלו בשבי:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך